מה הוא בעצם תפקידו של מבקר? לבחון את ההיצע האינסופי של יצירות בתחומים שונים, בין אם במוזיקה, ספרות, או קולינריה, ולנסות לומר אל האנשים שאין להם את שפע הזמן לבחון כמות גדולה של עבודות בתחום על מה לא כדאי שיבזבזו את זמנם היקר, ועל מה כדאי שיתעכבו. אחד הדברים החשובים ביותר שיכול מבקר לעשות הוא להביא יצירה שכוחת אל שראויה בעיניו אל תודעת הקהל.
לפני עשר שנים מעטים היו האנשים בארץ שהמונח Anime גרם לפעמונים כלשהם לצלצל בראשם. בעקבות תמורות בתחום שהתרחשו במחצית השנייה של העשור הראשון למאה, אחוז האנשים שמכירים את המושג גדל מאוד. מספר חובבי האנימה האמיר ואיתם גם הורים שרואים בסדרות שטחיות ילדותית, או אנשים שנתקלו בHentai ותופסים מהאנימה משהו אפל מאוד שקשור לסטיות הידועות של היפנים הרעים. למעשה, לא מעט מזה נכון, ותפקידי פה הוא לא לשפוט אנימה כמדיום, אך נקודת המפתח נמצאת בכך שאנימה היא מדיום, וככזה יש בה הרבה זבל, אך גם פנינים. ומבחינתי הזוהרת מכל הפנינים, וכאן אני מגיע לעניין, היא Mushishi.
אלה לא בעלי חיים, ולא צמחים. הם שונים ממיקרואורגניזמים או פטריות. רק חלקים מבני האדם יכולים להבחין בהם, אך הם מהווים את הבסיס הפרימיטיבי של החיים עצמם. מושי.
גינקו הוא מושישי, חוקר מושי. הוא נודד בעולם דמוי יפן העתיקה, בין כפרים מבודדים להרים מוריקים. האינטרקציה בין היכולות העל טבעיות (שלמעשה נמצאות במרכזו של הטבע) של המושי לבני האדם, עלולה לעורר בעיות שונות עבור אנשים, וגינקו מנסה לסייע בבעיות אלה. בכל פרק הצופה נחשף לסיפור שונה, לבעייה שונה ולהתחקותו של גינקו אחריה. ניתן להסתכל על הסיפורים האלה כמעט כסיפורים בלשיים-רפואיים, אך סיפור הבלשות הוא רק צוהר. הוא מאפשר לך להיכנס לסיפור דרמה שיכול להאיר באור חמקני אספקטים שונים בחיים שלך. הוא מאפשר לך להישאב לחוויה כמעט זנית, לדרך סיפור מדיטטיבית ממש שיש לה שורשים בפילוסופיה המתעתעת של דרום-מזרח אסיה.
הסדרה שאבה רבות מהפולקלור היפני, והאיזכורים לאגדות יפניות שונות נמצאות בכל מקום, כמו גם באווירה המיוחדת מאוד של הסדרה שנטולה כמעט לחלוטין רגעי אקשן או מלודרמה, ונבנית באופן איטי אך מעורר השתאות. הן המקורות האליליים של השינטו והן המקורות הפילוסופיים של הזן בודהיזם גם הם משחקים קלפי מפתח בפנטזיה הנפלאה הזו.
כל אפיזודה, כל סיפור, מהווה מעין אגדה אוריינטלית חדשה. הדמויות שונות, המושי שונה, הרעינות והשאלות שעולים מהפרק שונות. בפרק 21 למשל, אחד מהסיפורים המטלטלים ביותר בסדרה, גינקו מטפל באישה הרה שיולדת בתכיפות ילדים זהים אשר כל אחד מהם מתפתח מהר מקודמו. גינקו חוקר את הבעיה, שמאחוריה עומד כמו תמיד סוג מושי, ומעמיד את האימא במצב בו היא צריכה לבחור בין משפחתה המזוייפת, הקטלנית והאהובה לבין האמת והביטחון.
לפעמים הפרקים נגמרים באופן טרגי, ובאווירתה האיטית הסדרה נוטה למלנכוליה, אך פעמים רבות הסדרה נושאת איתה תחושה אופטימית. למושישי אין מסר, הכל עניין של השקפה; אדם יכול לראות פרק כטרגי ואת סיומו כאיוׁם בעוד אחר ימצא בו יופי ותקווה. הפרקים גורמים לך להרהר בתחומים שונים בחייך בעדינות אך בעיקשות ובקסם רב.
רמת ההפקה של הסדרה היא גבוהה ביותר לאורך כל אורכה. הנופים המצויירים עוצרי-נשימה, מה שמפצה על עיצוב הדמויות החד-גוני. המוזיקה הנפלאה, גם היא מבוססת על הפולקור היפני, משלימה את החוויה המיסטית. מבחינתי ההאזנה לפסקול שלה הוא כמעט כמו גינקו שמרפא את נשמתי. לכל אפיזודה יש מנגינת סיום משלה, פסנתר עם כלי הקשה וכלי פריטה מזרח-אסייתים, שנועל את הפרק באופן מושלם ונותן את הכר המדוייק לדקות של פוסט הצפייה, הדקות שאתה יושב מול המסך ומהרהר בסיפור, בשאלות, בפיתרון. שיר הפתיחה האירי המלנכולי נפלא, מושלם לאווירת המסע ומכריז (בייחוד בעולם האנימה גדוש שירי הJpop הקופצניים) מהרגע הראשון כי אתה הולך לראות משהו שונה לגמריי.
נשימה של אוויר זן נקי.
לא כולם מוצאים במושישי את מה שאני מצאתי. המים העמוקים של הסדרה עלולים להיות עמוקים מדי לאנשים מסויימים, ואף לשעמם אחרים. הפרקים הראשונים לא ידידותיים למשתמש, אבל לקהילה גדולה של אנשים בעלי סבלנות מושישי הייתה חוויה מדהימה ומתגמלת להפליא. אם שכנעתי אתכם לתת לה ניסיון, תוכלו לנסות להתחיל לצפות בה בתרגום הנפלא לעברית של Qsubs. אם הצלחתי לעמוד בשליחותי כמבקר בשאיפה והתאהבתם, אנא רכשו את הדיוידי הרשמי מאתר אינטרנט כלשהו ותמכו ביוצרים, שראוי שיתוגמלו, ואולי אף יוציאנו לעוד מסע מרתק ביום מן הימים, בין אם בהתלוות לגינקו, ובין אם על ידי כותר חדש.
*הפוסט מבוסס בחלקו על המלצה שכתבתי ב2008 באחד מהרבה מאוד בלוגים שנזנחו במיהרה שלי (הפעם אני אתמיד!), "אנימה לאנשים חושבים".
לפני עשר שנים מעטים היו האנשים בארץ שהמונח Anime גרם לפעמונים כלשהם לצלצל בראשם. בעקבות תמורות בתחום שהתרחשו במחצית השנייה של העשור הראשון למאה, אחוז האנשים שמכירים את המושג גדל מאוד. מספר חובבי האנימה האמיר ואיתם גם הורים שרואים בסדרות שטחיות ילדותית, או אנשים שנתקלו בHentai ותופסים מהאנימה משהו אפל מאוד שקשור לסטיות הידועות של היפנים הרעים. למעשה, לא מעט מזה נכון, ותפקידי פה הוא לא לשפוט אנימה כמדיום, אך נקודת המפתח נמצאת בכך שאנימה היא מדיום, וככזה יש בה הרבה זבל, אך גם פנינים. ומבחינתי הזוהרת מכל הפנינים, וכאן אני מגיע לעניין, היא Mushishi.
אלה לא בעלי חיים, ולא צמחים. הם שונים ממיקרואורגניזמים או פטריות. רק חלקים מבני האדם יכולים להבחין בהם, אך הם מהווים את הבסיס הפרימיטיבי של החיים עצמם. מושי.
גינקו הוא מושישי, חוקר מושי. הוא נודד בעולם דמוי יפן העתיקה, בין כפרים מבודדים להרים מוריקים. האינטרקציה בין היכולות העל טבעיות (שלמעשה נמצאות במרכזו של הטבע) של המושי לבני האדם, עלולה לעורר בעיות שונות עבור אנשים, וגינקו מנסה לסייע בבעיות אלה. בכל פרק הצופה נחשף לסיפור שונה, לבעייה שונה ולהתחקותו של גינקו אחריה. ניתן להסתכל על הסיפורים האלה כמעט כסיפורים בלשיים-רפואיים, אך סיפור הבלשות הוא רק צוהר. הוא מאפשר לך להיכנס לסיפור דרמה שיכול להאיר באור חמקני אספקטים שונים בחיים שלך. הוא מאפשר לך להישאב לחוויה כמעט זנית, לדרך סיפור מדיטטיבית ממש שיש לה שורשים בפילוסופיה המתעתעת של דרום-מזרח אסיה.
הסדרה שאבה רבות מהפולקלור היפני, והאיזכורים לאגדות יפניות שונות נמצאות בכל מקום, כמו גם באווירה המיוחדת מאוד של הסדרה שנטולה כמעט לחלוטין רגעי אקשן או מלודרמה, ונבנית באופן איטי אך מעורר השתאות. הן המקורות האליליים של השינטו והן המקורות הפילוסופיים של הזן בודהיזם גם הם משחקים קלפי מפתח בפנטזיה הנפלאה הזו.
כל אפיזודה, כל סיפור, מהווה מעין אגדה אוריינטלית חדשה. הדמויות שונות, המושי שונה, הרעינות והשאלות שעולים מהפרק שונות. בפרק 21 למשל, אחד מהסיפורים המטלטלים ביותר בסדרה, גינקו מטפל באישה הרה שיולדת בתכיפות ילדים זהים אשר כל אחד מהם מתפתח מהר מקודמו. גינקו חוקר את הבעיה, שמאחוריה עומד כמו תמיד סוג מושי, ומעמיד את האימא במצב בו היא צריכה לבחור בין משפחתה המזוייפת, הקטלנית והאהובה לבין האמת והביטחון.
לפעמים הפרקים נגמרים באופן טרגי, ובאווירתה האיטית הסדרה נוטה למלנכוליה, אך פעמים רבות הסדרה נושאת איתה תחושה אופטימית. למושישי אין מסר, הכל עניין של השקפה; אדם יכול לראות פרק כטרגי ואת סיומו כאיוׁם בעוד אחר ימצא בו יופי ותקווה. הפרקים גורמים לך להרהר בתחומים שונים בחייך בעדינות אך בעיקשות ובקסם רב.
רמת ההפקה של הסדרה היא גבוהה ביותר לאורך כל אורכה. הנופים המצויירים עוצרי-נשימה, מה שמפצה על עיצוב הדמויות החד-גוני. המוזיקה הנפלאה, גם היא מבוססת על הפולקור היפני, משלימה את החוויה המיסטית. מבחינתי ההאזנה לפסקול שלה הוא כמעט כמו גינקו שמרפא את נשמתי. לכל אפיזודה יש מנגינת סיום משלה, פסנתר עם כלי הקשה וכלי פריטה מזרח-אסייתים, שנועל את הפרק באופן מושלם ונותן את הכר המדוייק לדקות של פוסט הצפייה, הדקות שאתה יושב מול המסך ומהרהר בסיפור, בשאלות, בפיתרון. שיר הפתיחה האירי המלנכולי נפלא, מושלם לאווירת המסע ומכריז (בייחוד בעולם האנימה גדוש שירי הJpop הקופצניים) מהרגע הראשון כי אתה הולך לראות משהו שונה לגמריי.
נשימה של אוויר זן נקי.
לא כולם מוצאים במושישי את מה שאני מצאתי. המים העמוקים של הסדרה עלולים להיות עמוקים מדי לאנשים מסויימים, ואף לשעמם אחרים. הפרקים הראשונים לא ידידותיים למשתמש, אבל לקהילה גדולה של אנשים בעלי סבלנות מושישי הייתה חוויה מדהימה ומתגמלת להפליא. אם שכנעתי אתכם לתת לה ניסיון, תוכלו לנסות להתחיל לצפות בה בתרגום הנפלא לעברית של Qsubs. אם הצלחתי לעמוד בשליחותי כמבקר בשאיפה והתאהבתם, אנא רכשו את הדיוידי הרשמי מאתר אינטרנט כלשהו ותמכו ביוצרים, שראוי שיתוגמלו, ואולי אף יוציאנו לעוד מסע מרתק ביום מן הימים, בין אם בהתלוות לגינקו, ובין אם על ידי כותר חדש.
*הפוסט מבוסס בחלקו על המלצה שכתבתי ב2008 באחד מהרבה מאוד בלוגים שנזנחו במיהרה שלי (הפעם אני אתמיד!), "אנימה לאנשים חושבים".
הסיקור מעביר בפרט, אם לא במדוייק את ההרגשה המרוממת שחש מי שצופה בסדרה המצויינת.
השבמחק... אני מניח שכך הוא העניין. למרות ששמעתי רבות על טיב הסדרה, ואף ראיתי כמה דקות מהפרק הראשון, משהו מנע ממני להמשיך את הצפייה והקבצים ממשיכים להעלות אבק. זה בערך מה שקרה עם עוד סדרות רבות, לכן כנראה שלא מדובר באיכות הסדרה שמהוללת בעוד מקורות רבים. למרות זאת, הכתבה מעודדת אותי לעשות מעמצים ובכל זאת לבחון את הסדרה מקרוב, וכמובן שאפשר ליהנות מהביקורת הסמויה על איכות האנימה כיום בתוך הכתבה.
אנא, נסה להמשיך את הסדרה. הפרק הראשון לא קל לעיכול, והסיפורים הראשונים לא מגיעים לאיכות של סיפורים מתקדמים יותר בעלילה, הסיכויים שגם אתה תידבק בקסם גדולים יותר אם תדבוק בסדרה.
השבמחקוכן, אין מה לעשות, אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר האנימות הטובות שיצאו ב3 השנים האחרונות, ואף אחת מהן היא לא סדרה גדולה וחשובה. האנימה האחרונה שמתאימה להגדרה לעיל היא לטעמי gurren lagann.
אנא המשך לקרוא ולהגיב!
אהבתי את תאוריך , הכנסת בי חשק לצפות בסידרה
השבמחקאתה כותב ומתאר בצורה מאוד ציורית מה שגורם לסוג של אוירה בפוסט, מי אוירה שלווה , כאילו כניסה לזמן אחר
נסחפתי אה
בכל מקרה כך הרגשתי ואמשיך בקריאת שאר הפוסטים שתעלה