על טקס פרסי האמי 2010 בחמש נקודות

1. נראה שליברליות יתר טשטשה את החלטותיהם של חבר השופטים, שאמורים לחלק את הפרסים היוקרתיים על בסיס מצוינות טלוויזיונית ולא על בסיס מגדר או נטייה מינית. בחלק מהפרסים, בייחוד בקטגוריית הקומדיה, היה נראה באופן ברור ניסיון לתת עדיפות ליוצרים וליצירות שמתקשרות לתכנים הומוסקסואליים. אם לא כך, איך אפשר להסביר את העובדה שקומדיה רדודה אך עליזה כמו "Glee" הייתה התוכנית המובילה בטקס, זכתה לכל מועמדות אפשרית ואפילו היוותה את הבסיס וההשראה לטקס הפתיחה, בעוד טלוויזיה משובחת ועשויה היטב כמו "קומיוניטי" לא זכתה אפילו למועמדות אחת? את העובדה שבערך כל שחקן אפשרי ששיחק דמות של הומוסקסואל זכה למועמדות? את מחיאות הכפיים הסוערות שרעמו כששחקנית Glee הודתה בנאומה לאִשתה? אני גם לא בטוח למשל, שהזכיות החוזרות ונשנות של הסדרה Mad Man, שכבר זכתה על שלוש עונות ברצף בפרס לסדרה הטובה ביותר, עניין נדיר וראוי לציון, לא קשורות בדרך כזאת או אחרת לעובדה שהסדרה נכתבת על ידי אישה. ליברליות? יפה מאוד, אבל לחבר השופטים יש החלטה, וכשהם מקדמים טלוויזיה לא טובה ומשכיחים סדרות איכותיות בגלל עניינים כאלה, אני חושב שמה שנגרם דווקא נוגד את ערכי הליברליות.

2. בהמשך להערות על הלך הרוח הכללי בטקס, ראוי לציין את הופעתו של Jimmy Fallon כמנחה הערב. הופעתו הייתה במקרה הטוב מיותרת, ובמקרה הרע מביכה. לא פעם קטעי המעבר הבלתי נסבלים הוסיפו מבחינתי על תחושת הזעם השוטפת שהרגשתי בעקבות הזוכים המפוקפקים הרבים והפסקות הפרסומות הלא נגמרות (דברים שנגיע אליהם בהמשך). הניסיונות הקלושים של המנחה להצחיק, או להפליא ב"נגינה על הגיטרה" היו לדעתי לא רק שלא מצחיקים אלא מורטי עצבים של ממש. בעידן הנוכחי, עידן ה"ישר ולעניין", בו אתה יכול להשיג במילא את רשימת המועמדים אחר כך באינטרנט, האם באמת יש צורך בהנחיה שכזו? על אנשים להתחיל לחשוב מה תפקידו של המנחה- האם לבדר, להעביר את הזמן, להוסיף נופך כלשהו לטקס? והרי גם בחדשות הטלוויזיה כאן כבר מזמן הפסקתי לצפות עקב העובדה שאחרי כל אייטם על המגיש/ה להיאנח קלות ולומר שם תואר כלשהו, שלרוב יתחיל במ', משהו כמו "מקסים" או "מזעזע". אולי בעידן המשבר הכלכלי אפשר לחתוך את השכר המנופח של תפקיד המגיש, או לשמור אותו לבעלי כישרון מיוחד. לחילופין, אפשר להשתמש ברובוטים. אחרת בשביל מה היפנים עובדים כל כך קשה?

מקסים או מזעזע?

3. בעוד שבתמונה הכללית היו זכיות רבות שלדעתי היו צריכות להינתן למועמדים אחרים, זכייה אחת חרתה לי במיוחד, והיא ההחלטה התמוהה לתת לאדם שאני אפילו לא אטרח לברר מה השם שלו את פרס השחקן הקומי הראשי הטוב ביותר. מדובר בשחקן שמשחק את ה"חנון הנוירוטי" מ"המפץ הגדול", והבחירה בו הייתה נוראה מעצם עצמה ומעצם סביבתה; ראשית כל הבחירה רעה בגלל התפקיד הדלוח בקומדיה העלובה שהוא משחק בה, ושנית בגלל המועמדים המעולים שהיו ראויים לפרס. "המפץ הגדול", סיטקום העוסק בחייהם של "חנונים", ואני בכוונה משתמש במירכאות, כי כל הסדרה הזאת היא במירכאות גדולות, הולכת ותופסת קהל מעריצים עצום ברחבי ארצות הברית. בניגוד להצהרה של הקריין אחרי מתן הפרס לאדון מה"מפץ הגדול", שמגלם תפקיד חסר פנים שמתבסס על סטריאוטיפים של חנונים, שום חנונים לא קפצו ורקדו אחרי זכייתו (אני מקווה).הסדרה מהווה עלבון לכל חובב מדע בדיוני, מתמטיקה, או הומור באופן כולל. הבחירה הזאת הייתה רעה במיוחד בייחוד לאור העובדה שסטיב קארל, מגדולי השחקנים הקומיים האמריקאים כיום, היה מועמד על תפקידו רב הפלאים ב"המשרד", תפקיד שהיה ראוי לזכות באמי כבר לפחות פעמיים, ולא זכה. שנה הבאה קארל פורש מהמשרד. אם הוא לא יקבל את הפרס שימשיך להינתן על פי הגחמות הטיפשיות של חבר השופטים (שאולי מעדיפים לעשות "צדק עם החנונים" ולהראות עד כמה הם מקבלים את השונה), יהיה זה כתם שחור גדול מאוד להיסטוריה של הפרס. גם לארי דיוויד, שהיה מועמד על העונה השביעית והנפלאה של "תרגיע", מצחיק פי עשרת מונים מהחנון החיוור, אבל קשה לי לקרוא למה שהוא עושה משחק, והדבר מצריך דיון מעמיק יותר.

גם ב"אבודים" יש הומואים, אולי אחרי שצוות השופטים יגלה על זה הסדרה סוף סוף תקבל את ההכרה שמגיעה לה?

4. גילוי נאות: עדיין לא צפיתי בעונה השישית של אבודים. קשה לי להסביר מדוע אני בטוח שאוהב משהו מראש, אבל אני לא מאמין שהעונה השישית של אבודים יכולה לאכזב אותי. זה לא שלא הרגשתי תחושה מרה מחלקים מהסדרה פעמים רבות, בייחוד בעונה החמישית, אך מבחינתי כל מי שלומד לצפות בסדרה דרך המשקפיים הייחודיות שנדרשות על מנת להעריכה מבין שזאת סדרה שאין בה משמעות לאכזבה, שכן תכליתה היא בהרפתקאה מטורללת (ורחבת יריעה וארוכת מימדים ורחבת שחקים ושוחקת רכבים ושאר סופרלטיבים) שעובדת (כן, כמו "קולה בברז") על הצופה. אבודים יכולה להיות גרועה, אבל זה חלק מהוויה החדשנית והמדהימה שלה. היא תוכל ללכת למקומות שאני לא אוהב, אבל מה אני משנה בכלל? לכן עדיין אתייחס לעובדה המקוממת שאבודים הוזנחה לחלוטין בטקס הפרסים, חרף העובדה שלא צפיתי בעונה ממנה נלקחו המועמדים לטקס השנה. כל כך הרבה מועמדויות היו לאבודים, איך אפשר שלא לתת לה ולו פרס ניחומים קטן (למרות שמגיעים לה התותחים הכבדים)? הרי מדובר בסדרה עם חשיבות קריטית להיסטוריה של הטלוויזיה. ממה שהבנתי פרק הסיום היה מדהים והגיע לו לזכות בפרס הבימוי, אך זה כבר מעבר לדעותיי שלי. ראוי היה לתת לסדרה הזאת, שתיכנס להיסטוריה של הטלוויזיה, קצת מהכבוד המגיע לה גם בדמות הכרת האקדמיה.

5. ולסיום, נקודה קטנה; הוטרדתי, כמו שאני מאמין שכל מי שצפה בטקס הוטרד, מהפסקות הפרסומות שכיסו את רוב זמן חלוקת הפרסים. בעולמנו הנוכחי, עולם הצריכה האינטרנטית והממירים המקליטים, התפקיד החשוב מאוד (עבור המפרסמים) של הפסקות הפרסומות בטלוויזיה הולך ומאבד את ערכו. נראה שלכן, באירועים עם צופים חיים רבים סוחטים כמה שאפשר את הפרסומות, אפילו יותר מבעבר. אך מה יהיה העתיד של העניין? אני מקווה מאוד שהמדיה לא הולכת לקראת תוכן שיווקי טלוויזיוני, כמו מצעד החומוס שנראה על מסכינו שבוע שעבר בתוכנית "צחוק מעבודה", קומדיה-דלא'חרטה שהיוותה פרסומת ארוכה ובוטה ל"צבר". באמת צחוק מעבודה.