החלטתי להירשם ל"פסיכומטרי".
בביקורי האחרון ב"סטימצקי", קצת לפני שטסתי, לפני בערך שלושה שבועות, ביקשתי מהמוכרת ערכת הרשמה וקניתי גם כמה ספרי לימוד שנראה היה לי שיכסו את מה שאני צריך ללמוד. התיישבתי בבית וקראתי את החוברת של ערכת ההרשמה. החוברת הדקיקה עולה 40 שקלים ואפשר להשיג כל מילה שלה בקובץ מסודר באינטרנט, מה שגרם לי לתהות איזה מין ישראלי פראייר יקנה אותה? אולי אותו ישראלי שמשלם 5000 שקל בשביל שילמדו אותו את מה שכתוב במילון שקניתי במאה שקלים. לא רק תחושת הפראייריות עומדת למבחן כשישראלי שומע את המילה "פסיכומטרי"; נראה שכל המדינה, או לפחות פלח מאוד מסויים אך גם מאוד חשוב בה, שרוי בשיגעון בעקבות הבחינה שעד לפני כמה שנים לא היה נהוג בכלל להתכונן לקראתה.
בניגוד לאנשים אחרים, שחושבים שהבחינה פסולה מיסודה, אני כן חושב שבחינה פסיכומטרית מצורה כלשהי יכולה להוות חלק מהאינדיקטור של האוניברסיטאות לגבי קבלת ו"הצלחת" סטודנט לעתיד. הבעיה היא שהבחינה במתכונתה הנוכחית, ובעיקר נקודת המבט של החברה שלה ושיגעון ההכנות שמגלגל הון-עתק היא פסולה מיסודה. האם האוניברסיטה באמת רוצה לקבל תלמיד שלא פתח ספר בחיים שלו וחצי שנה מראש התפטר מעבודתו (אני בטוח שאם יעשה מחקר על כמויות הכספים המבוזבזות בגלל אנשים שמתבצרים בעמדת NEET לקראת הפסיכומטרי הרבה אנשים ידהמו) והחל לשנן מילים כמו שד נכנס בו? האם אדם שהקדיש שנתיים מהחיים שלו על לקיחת קורסים לפסיכומטרי והיבחנויות חוזרות ונשנות, הרבה בזכות הכיס העמוק של הוריו ראוי להיכנס ללימודי הרפואה היוקרתיים והמפרכים? האם זה הוגן שבגלל שאנשים לא מוכשרים אבנו את ישבנם מול משוואות פשוטות ויצטיינו בבחינות ולאחר נכשלו בלימודיהם יעלו בתמידיות את רמת הבחינה ויגרמו לנערים ונערות מוכשרים להשדד בקורסים בתוך תעשייה צינית כזאת? בדברים שאכתוב כאן אגע בקצרה למה גורם ל"שיגעון הפסיכומטרי" ואנסה להציע הצעה חילופית לבחינה המדוברת.
מבחינתי הבעיה של הפסיכומטרי נעוצה בבעיה עמוקה יותר בחברה הישראלית ואולי בחברה המערבית בכלל, שאני אכנה כאן כ"שיגעון ההשכלה". שיגעון ההשכלה הוא גם הסיבה שכל אחד היום חושב שהוא חייב תואר ראשון, מה שמוריד את רמת האוניברסיטאות, מפיק תעשיות לא הוגנות (כמו בתי הספר ללימוד פסיכומטרי) ומקלקל את החברה שלנו יותר מאשר שעושה אותה משכילה ומודרנית. אך שיגעון השכלה זה בא לידי ביטוי עוד לפני ההגעה לתארים האקדמיים; הוא מתחיל מהבעיה של מערכת התיכונים כיום, וכשאומרים מערכת התיכונים, הרי היינו הך אם נאמר תעודות הבגרות. למרות הטרחה העצומה וההשקעה האדירה של משרד החינוך רק לכחמישים אחוזים ממסיימי שנתון י"ב יש זכאות לתעודת בגרות. בניגוד לגישה שטוענת שהילדים צריכים להשקיע יותר או שמשרד החינוך צריך להשקיע יותר, תרשו לי להציג בפניכם צורת חשיבה קצת שונה. עד לפני כמה עשרות שנים, בסיום בית הספר היסודי (שהיה אז עד סיום כיתה ח'), עובר היה הילד מספר בחינות שבדקו את המאתו האינטלקטואלית להמשך לימודים אקדמיים. בהתאם להשיגיו עד אז ותוצאות הבחינה הוחלט האם הילד יילך לתיכון עיוני וילמד לקבלת תעודת בגרות, או שיופנה לבית ספר מקצועי, שם ילמד באופן איכותי ויסודי מקצוע מועיל. בשנים האחרונות נס ליחם של בתי הספר המקצועיים עד מאוד. הם נחשבים ברירת מחדל גרועה מאוד וקיימת תפיסה בחברה שהם נחלתם של "ילדים מופרעים". התוצאה- האוניברסיטאות מותקפות באנשים לא מוכשרים עם תעודות בגרות בינוניות, דפי זהב מלאים באנשים שלא יודעים את מקצועם (תשאלו את בעל המוסך הקרוב אליכם- אין עובדים טובים בגילאים הצעירים!), אלפי בני נוער בכל מחזור מסיימים תיכון עיוני בלי תעודת בגרות, בלי יכולות ובלי עתיד. החברה חייבת להבין שלא כל אחד יכול וצריך להוציא תעודת בגרות ובטח ובטח לא תואר ראשון, ושאין בעיה עם כך. במצב הנוכחי אנחנו גם פוגמים בתשתית המקצועית של המדינה וגם מורידים את הרמה של תלמידינו והישגנו, ובכך את רמת דור העתיד. אני יודע שכוונות משרד החינוך טובות, ואני מבין את הרעיון של "תעודת בגרות לכל בן 18", אבל הוא הוכח כרע ומזיק.
ומה האוניברסיטאות צריכות לעשות, בין אם מערכת התיכונים תתאים עצמה למצב הנוכחי או לאו? ראשית כל, בחינת הפסיכומטרי, כפי שאמרתי, צריכה להמשיך להיות מדד. מה שכן, היא צריכה להשתנות הן במבנה והן בתפקידה בתהליך הקבלה של הסטודנט הפוטנציאלי. הבחינה צריכה לתת מדד ראשוני יחד עם בחינת הבגרות להאם הנבחן מתאים לאוניברסיטה ולרמה השונה של הפקולטות. לגביי הקבלה עצמה לחוגים השונים, הדבר צריך להתבצע על ידי בחינות שונות שבודקות מיומנויות שונות המתאימות לחוג. החוג לפיסיקה והחוג לספרות לא דורשים אותן מיומנויות. הבחינה הכללית צריכה לבדוק כושר אינטלקטואלי ללימודים אקדמיים, ולא להחליט על פי הציון קבלה בהתאם לביקוש, רעה חולה באוניברסיטאות כיום.
ומה השינוי שצריך להיעשות בבחינה? המיומנויות והיכולות שהיא בודקת הן נכונות והגיוניות, הבעיה היא שניתן להתכונן אליה, ובכך "לדפוק את המערכת" ולכפר על חוסר סקרנות והתאמת יכולות על ידי השקעת כסף וזמן. מדובר בדבר נורא. הסוד בהפיכת הבחינה להוגנת כלפי החברה שלנו היא, פשוט מאוד, הפיכת הבחינה למפתיעה. שינוי הפרקים וסגנון השאלות כל מועד. הוספת פרק של ידע כללי (האינדיקטור הכי טוב שיכול להיות להאם מישהו מתאים ללמידה באוניברסיטה). אני רוצה לראות את "יואל גבע" מוציא את אנציקלופדיית כל ידע העולם. צריך לשבור את אפשרויות קניית הכניסה שלך לאוניברסיטה בכסף ולהתאים אותה למוכשרים בלבד. בדרך שבה תיארתי, שמתחילה עוד מהתיכון, נוכל לבנות חברה מקצועית בה כל אדם יוכל למצוא את מקומו הנכון, להעלות את רמת המדינה מהאינסטלטור ועד האקדמאי.
מספיק שאסתכל בעמוד הראשון ב"פורום פסיכומטרי" בתפוז, כדי שאראה דוגמה קלאסית לבעיה שבבחינה הנוכחית; מישהי מבקשת המלצות לספרים שתוכל ללמוד דרכם מילים. היא מקבלת המלצה על עגנון ואומרת "התכוונתי לא לספרי קריאה אלא למילים אני מעדיפה לקרוא מילון ולא שי עגנון חחח". ה"אלפבית הטחונה" של היום היא הרופאה של מחר. המצב חייב להישתנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה