ב28 לאוגוסט ייערך יום "קרא קומיקס בציבור" ברחבי העולם (כך לפחות שואפים מארגניו).
באירוע נתקלתי בשיטוטי ברחבי הרשת דרך הפוסטר המאוד לבבי הזה והוא הצית את סקרנותי. כשקראתי קצת על מטרותיו של האירוע באתר הרשמי שלו, התאכזבתי לגלות שהיום הזה ניעשה מהסיבות, לדעתי, הלא נכונות (וזאת כשיש סיבות טובות מאוד כן לקיים יום כזה, בייחוד בארצנו הקטנטונת).
ראשית אומר שחרף העובדה שאני לא מעריץ קומיקס פעיל במיוחד, יצא לי לטמון את ידי בצלחת בעיקר בתחום המנגה (קומיקס יפני). מדי פעם אני משתדל להזמין עבודות של אמנים אמריקאיים (למשל, לאחרונה Mouse Guard), וגאה במיוחד בעותק של Sandman הנחתם עם הקדשה אישית על ידי ניל גיימן בכבודו ובעצמו. חרף העובדה שלא מדובר בתשוקה שזורמת בעורקיי, ואני אפילו לא מחבב כל כך קומיקס כמדיום אם לומר את האמת (כשאני קורא קומיקס זה בגלל שהכתיבה והסגנון מעניינים אותי, מבחינתי אם הקומיקס היה מונפש במדויק לאנימציה היה זה טוב בהרבה, אבל זה כבר נושא לדיון שונה לחלוטין), לא פעם ולא פעמים ישבתי על מושב האוטובוס וקראתי כרך קומיקס. מעולם לא חשבתי שמדובר בבושה מסוג כלשהי, בייחוד בעידן שבו הקומיקס זוכה לעדנה נעימה גם כאן בארץ (ראו את כנס הקומיקס אנימיקס שנערך מספר ימים לפני כתיבת פוסט זה וזכה לחשיפה וכבוד). חשבתי שאם כאן, בארץ הקטנה, המאובקת והמפגרת למדי בתרבות-הפופ (למרות כל מה שהיא חושבת) אני יכול לשבת בפרהסיה וליהנות מקריאת קומיקס כפי שראוי, אז בטח ובטח שבארה"ב, ארץ מורשת הקומיקס העולמית, שאפילו מפרסמת קומיקס בעיתוניה באופן יומי (!!) ניתן יהיה להסיר דאגה מלבבך כשאתה פותח חוברת בגינה הציבורית.
ואכן, לפי כל הידוע לי אין שום בושה לקרוא קומיקס באוטובוס אמריקאי, ולכן הרמתי גבה כשגיליתי על משמעותו של היום הבינלאומי הזה. ודאי שקומיקס אינו דבר עלום שדורש חשיפה והסברים ברוב ארצות המערב. ואכן, לפי הבנתי מדוברי הכותב, אין מטרת היום לגרום לאוכלוסיית העולם לגלות מהו קומיקס או להיחשף לכותרים חדשים מהעוברים והשבים. מטרת הכותב היא, לפי ראות עיני, לפתור תסביך עצמי שגורם לו להתבייש בתחביב של עצמו ולהגיד שמדובר בעניין לגיטימי. לצלם את עצמך קורא קומיקס בציבור, כאילו מדובר במעשה אמיץ ובוטה, "מותר לי לקרוא קומיקס"! מדובר למעשה במעין מצעד גאווה. וכאן נמצאית בדיוק הבעיה, אין האירוע הזה בה מהאהבה לקומיקס, מרצון לשתף את התחביב עם העולם. מדובר בניסיון להראות שהספר שלך רלוונטי גם אם יש בו גם תמונות. חדשות ליוזם הפרוייקט: אנשים יודעים את זה, וגם אם לא, אתה לא חושב שמה שיחנך את הציבור זה קריאה יום יומית בפרהסיה, אותה קריאה שאתה משום מה מתבייש בה, ולא פריקת עול ביום אחד? אם אתה מתבייש, אולי יש לך למעשה סיבה להתבייש? גאווה באה כתולדה של בושה ורצון לנקמה בכל המזלזלים, וחבל שזה מה שמרגיש הוגה הערב. אם האירוע היה מגיע מתוך אהבה, העניין נראה שונה לחלוטין ולא היה כולל "צילומים אמיצים של אנשים קוראים קומיקס לעיניהם של אנשים אחרים!".
ועם כל זאת, אני כן חושב שבארצנו יש משמעות ליום כזה, אם נגדיר אותו באופן נכון. עם כל האירועים המשמחים שקוראים בתחום לאחרונה, שכוללים את פסטיבל אנימיקס ואתם תרגום הכותר החשוב Mouse שאף מצאתי בספריה הקרובה לביתי (די מדהים), אנחנו נמצאים בפיגור ענק. רוב האוכלוסייה, בניגוד לאוכלוסייה האמריקאית ממנה מגיע היום הזה, יכולה למנות על כף יד אחת את מספרים שמות ספרי הקומיקס שהיא שמעה עליהם, וגם קטוע גפיים יכול לסמן כמה הוא קרא. בסטימצקי עדיין אי אפשר למצוא, למעט מקרים נדירים, ספרי קומיקס. המודעות עדיין נמוכה. אם ננצל את היום הזה כדי לעורר סקרנות, לגרום לאנשים לצאת ולהשיג ספרי קומיקס, אז עשינו את עבודתינו. אבל התחביב והמדיום הוא לא בחורה שיכורה, הוא לא יתפשט בכזאת קלות. העבודה צריכה להיות קבועה, קראו קומיקס בציבור לא רק ב28 באוגוסט, למה להתבייש בתחביב לגיטימי? אל תצטלמו כמו אידיוטים מתלהמים ביום שבת הקרוב, אל תעשו מזה קרקס, ככה רק תרתיעו אנשים. בואו מאהבה, לא מנקמה, לא מתחושה שהקומיקס מוגבל ליום חם בסוף הקיץ.
בכל מקרה, בכל יום שלא יהיה, שתהיה לנו קריאה מיהנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה