I
הנמנום הרובוטי שבו מציים תושבי המדינה; בשעה חמש מיליוני לבני שיער (וכמה עשרות אלפי צהובי שיער שנטמעים בתוכם) רוכבים על האופניים הזהות שלהם לבתיהם הזהים (שלרוב יכילו ויטרינה גדולה עם וילון חצי סגור וכמה מזכרות שנועדו להראות את טוב טעמו של בעלי הבית). את הערב הם מבלים ישובים בחושך (לא נעים להדליק חשמל ולהטריח את הטורבינות החטובות) עם עוגה וכפית (לא חד פעמית!). אחרי שעה חמש פשוט אין עם מי לדבר. מתאנו עצמנו אחרי יום טיולים ארוך אוכלים כל פעם בעשר בערב מקדונלדס (או במקרה הפחות נעים, שקית דוריטוס בתחנת דלק), כי כל דבר אחר סגור. קלקול קיבה והטרחה מציקה של שעות סגירה של אתרים שונים הפריעו למרבה הצער להנאה מהטיול. ההשערה לפשר העניין עלתה בי אחרי שהתעוררתי בבקתה הנאה שלנו (וכשמגיעה המלצה אז מגיעה- Citta Romana resort) והתעוררתי מהאור שחדר מבעד לוילון. ההולנדים, למרבה הצער, לא שמעו על תריסים. שימוש בוילונות כדי להתפאר בכמה עציצים והרצון העז לשמור על הסביבה גרמו להולנדים ללכת לישון בשש ולקום בחמש. ארץ ירוקה אבל נוחרת.כבשים ושבשבות. הרועה כבר כבר הלך לישון.
II
ההולנדים אולי אוהבים פרות, אבל הם בהחלט לא אוהבים יהודים! אחרת איך תוכלו להסביר את הסיפור האנטישמי הבא?:
לאמסטרדם הגענו לראשונה במסגרת הטיול אחרי ערב של הסתובבות בכמה אתרים באיזור. רצינו לפתוח את שהייתנו בעיר בשייט-תעלות תיירותי כדי לקבל תמונה כללית על העיר. השעה הייתה בערך שמונה בערב, וחנינו בקרבת מקום של מקום הרשמה לאחד השיוטים שעליו שמעתי המלצה חמה. בקרבת מקום היה מדחן חניה. יותר משלושים דקות העברנו בניסיון לתפעל את המדחן המאוד לא ידידותי הזה, שבין היתר לא מסביר את דרכי התשלום באנגלית, חרף היותו במרכז איזור התיירות. קרוב לחצי שעה טרחנו על מנת להוציא תו חנייה והגענו לסף ייאוש, עד שציפור-לילה אמסטרדמית חנה גם הוא בקרבת מקום וניסה להפעיל את המכונה לשווא. המדחן, חד וחלק, היה מקולקל. עייפים ורצוצים החלטנו לכתוב פתק מנומס ולהסביר את הסיטואציה לפקח הלילה ההולנדי. ההסבר באנגלית הצביע על כך שהמדחן היחידי באיזור מקולקל, היה בהיר ולבבי ונתלה במקום בולט על האוטו, ואנחנו מותשים התחלנו בדרכנו על תעלות אמסטרדם. כעבור חצי שעה כבר חזרנו לאוטו, היה מגוחך שנחשוב שיש הפלגה בשעה כזאת. אמרנו שנחזור למכונית ונתדיין לאין להמשיך. כמובן, שבחצי השעה הזאת הספקנו לקבל קנס תמוה על 55 יורו, על שני סעיפים; סעיף של 50 יורו וסעיף של 4.90 (רציתי לסרוק את הקנס ולצרף כדי שאולי איזה קורא מתמצא יוכל לתרגם, אבל הספקתי כבר לאבד אותו). מעניין שגם האיש שניסה לעזור לנו קיבלת קנס. בטח גם הוא יהודי, זה מסביר למה הוא היה כל כך נחמד אלינו. בעצבנות אדירה על חוסר הצדק המשווע החלטנו לנסוע למוזיאון היחיד שפתוח בשעה כזאת- המוזיאון שבבית אנה פראנק. מוזיאון שהוא ביסודו ההולנדים שהלשינו על היהודייה המסכנה עושים ממנה ימבה כסף. לא פלא שבדרך ראיתי גרפאיטי של Kill Zion.
מורגלים באנטישמיות ההולנדית החלנטו לנסוע באחד הימים להאג, עיר שבה הקפדנו לפסוע בזהירות על המדרכות כדי שלא נילקח לבית הדין הקרוב על הפעלת כח-יהודי באופן מוגזם. אחרי שראינו כמה אתרים מעניינים בעיר, ואפילו זכינו בחינם ליהנות מתערוכה מצויינת של צילומי טבע שהייתה פתוחה לכל (מה שנתן רושם טוב על העיר), התחלנו להסתובב קצת באופן אקראי בשכונותיה, וזאת הייתה אחת החוויות האומללות בטיול מבחינתי. אבל לא הייתי מספר על זה אם לא סיום הערב. קצנו במקדונלדס והיינו רעבים, ולבסוף מצאנו מקום שאינו פאסט-פוד שהיה פתוח- Popocatepetl
, מה שנראה היה כמו מסעדה מקסיקנית ממוצעת (לאחר מכן התברר לי שמדובר ברשת, אחרי שנתקלתי בעוד סניף בעיירה הארלם (כן, כן, אין סוף לגזענות בהולנד) שליד אמסטרדם). כל אחד מאיתנו שילם את המחיר של 15 יורו (שנראה היה שוטף עיניים מאוד אחרי שגרת המקדונלדס) עבור מנת פאחיטס, וציפינו למנה האהובה שאנחנו בממשפחה אוהבים לאכול ולבשל לעיתים קרובות. מה שהגיע היה הרבה תירס עם קצת חתיכות עוף שומניות ושלוש טורטיות בקוטר של ארבעה ס"מ. הרגשתי עלבון אדיר, אבל גם זה לא הייתה הסיבה שבעטיה בחרתי לכתוב על המסעדה הזאת; בתחילת הארוחה ביקשנו שני "מים גדולים", לא ציינו אם מינארליים או פשוט קנקנים מהברז, כי לא ממש היה איכפת לנו. קיבלנו שני בקבוקי טקילה מרשימים ובהם מים שמולאו מהברז. ביקשנו מילוי מחדש לקראת סוף הארוחה, וראינו את הברמן מוזג אל בקבוקי האלכוהול מברז המים האחורי. חוייבנו על שמונה יורו בעקבות שתיית המים האלה, שני יורו לכל מילוי של בקבוק טקילה מעלה אבק במים מהברז. אולי הברמן הוא הנכד של זה שהלשין על אנה פראנק, אולי הוא פשוט היה עייף.
אבל לא נסיים בנימה הזאת- במוזיאון אשר (Escher) בהאג, אותה עיר עם בית הדין הבינלאומי הידוע לשמצה, בספר המבקרים, התנוססו בכל עבר כתובות של שני עמודים עם מגני דוד וכתובות "ישראל בנשמה ויאללה מלחמה". הראנו לאנטישמים האלה. בכל זאת, קצת גאווה ישראלית.
לאמסטרדם הגענו לראשונה במסגרת הטיול אחרי ערב של הסתובבות בכמה אתרים באיזור. רצינו לפתוח את שהייתנו בעיר בשייט-תעלות תיירותי כדי לקבל תמונה כללית על העיר. השעה הייתה בערך שמונה בערב, וחנינו בקרבת מקום של מקום הרשמה לאחד השיוטים שעליו שמעתי המלצה חמה. בקרבת מקום היה מדחן חניה. יותר משלושים דקות העברנו בניסיון לתפעל את המדחן המאוד לא ידידותי הזה, שבין היתר לא מסביר את דרכי התשלום באנגלית, חרף היותו במרכז איזור התיירות. קרוב לחצי שעה טרחנו על מנת להוציא תו חנייה והגענו לסף ייאוש, עד שציפור-לילה אמסטרדמית חנה גם הוא בקרבת מקום וניסה להפעיל את המכונה לשווא. המדחן, חד וחלק, היה מקולקל. עייפים ורצוצים החלטנו לכתוב פתק מנומס ולהסביר את הסיטואציה לפקח הלילה ההולנדי. ההסבר באנגלית הצביע על כך שהמדחן היחידי באיזור מקולקל, היה בהיר ולבבי ונתלה במקום בולט על האוטו, ואנחנו מותשים התחלנו בדרכנו על תעלות אמסטרדם. כעבור חצי שעה כבר חזרנו לאוטו, היה מגוחך שנחשוב שיש הפלגה בשעה כזאת. אמרנו שנחזור למכונית ונתדיין לאין להמשיך. כמובן, שבחצי השעה הזאת הספקנו לקבל קנס תמוה על 55 יורו, על שני סעיפים; סעיף של 50 יורו וסעיף של 4.90 (רציתי לסרוק את הקנס ולצרף כדי שאולי איזה קורא מתמצא יוכל לתרגם, אבל הספקתי כבר לאבד אותו). מעניין שגם האיש שניסה לעזור לנו קיבלת קנס. בטח גם הוא יהודי, זה מסביר למה הוא היה כל כך נחמד אלינו. בעצבנות אדירה על חוסר הצדק המשווע החלטנו לנסוע למוזיאון היחיד שפתוח בשעה כזאת- המוזיאון שבבית אנה פראנק. מוזיאון שהוא ביסודו ההולנדים שהלשינו על היהודייה המסכנה עושים ממנה ימבה כסף. לא פלא שבדרך ראיתי גרפאיטי של Kill Zion.
גראפיטי אנטישמי באמסטרדם, תמונה להמחשבה בלבד.
III
מורגלים באנטישמיות ההולנדית החלנטו לנסוע באחד הימים להאג, עיר שבה הקפדנו לפסוע בזהירות על המדרכות כדי שלא נילקח לבית הדין הקרוב על הפעלת כח-יהודי באופן מוגזם. אחרי שראינו כמה אתרים מעניינים בעיר, ואפילו זכינו בחינם ליהנות מתערוכה מצויינת של צילומי טבע שהייתה פתוחה לכל (מה שנתן רושם טוב על העיר), התחלנו להסתובב קצת באופן אקראי בשכונותיה, וזאת הייתה אחת החוויות האומללות בטיול מבחינתי. אבל לא הייתי מספר על זה אם לא סיום הערב. קצנו במקדונלדס והיינו רעבים, ולבסוף מצאנו מקום שאינו פאסט-פוד שהיה פתוח- Popocatepetl
, מה שנראה היה כמו מסעדה מקסיקנית ממוצעת (לאחר מכן התברר לי שמדובר ברשת, אחרי שנתקלתי בעוד סניף בעיירה הארלם (כן, כן, אין סוף לגזענות בהולנד) שליד אמסטרדם). כל אחד מאיתנו שילם את המחיר של 15 יורו (שנראה היה שוטף עיניים מאוד אחרי שגרת המקדונלדס) עבור מנת פאחיטס, וציפינו למנה האהובה שאנחנו בממשפחה אוהבים לאכול ולבשל לעיתים קרובות. מה שהגיע היה הרבה תירס עם קצת חתיכות עוף שומניות ושלוש טורטיות בקוטר של ארבעה ס"מ. הרגשתי עלבון אדיר, אבל גם זה לא הייתה הסיבה שבעטיה בחרתי לכתוב על המסעדה הזאת; בתחילת הארוחה ביקשנו שני "מים גדולים", לא ציינו אם מינארליים או פשוט קנקנים מהברז, כי לא ממש היה איכפת לנו. קיבלנו שני בקבוקי טקילה מרשימים ובהם מים שמולאו מהברז. ביקשנו מילוי מחדש לקראת סוף הארוחה, וראינו את הברמן מוזג אל בקבוקי האלכוהול מברז המים האחורי. חוייבנו על שמונה יורו בעקבות שתיית המים האלה, שני יורו לכל מילוי של בקבוק טקילה מעלה אבק במים מהברז. אולי הברמן הוא הנכד של זה שהלשין על אנה פראנק, אולי הוא פשוט היה עייף.
ההר המקסיקני שעל שמו קרויה רשת המסעדות. עדיף לפקוד את הלוע בעת ההתפרצות מאשר את סניף המסעדה בהאג. ותביאו מים מהבית.
***
אבל לא נסיים בנימה הזאת- במוזיאון אשר (Escher) בהאג, אותה עיר עם בית הדין הבינלאומי הידוע לשמצה, בספר המבקרים, התנוססו בכל עבר כתובות של שני עמודים עם מגני דוד וכתובות "ישראל בנשמה ויאללה מלחמה". הראנו לאנטישמים האלה. בכל זאת, קצת גאווה ישראלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה